החלטה בתיק רע"פ 7201/05

           בכתב-אישום שהוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו יוחסו למבקש, ליאור סבג, עבירות של שימוש ברכב מנועי ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, ונהיגה ברכב מנועי ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961. המבקש הורשע, על-פי הודאתו, ובית-משפט השלום גזר לו קנס בסך 500 ש"ח, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של שנה, וכן פסילה על-תנאי לתקופה של שישה חודשים.

           המבקש, שלא השלים עם תוצאה זו, ערער עליה בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת י' אמסטרדם), ואת השגותיו ריכז בחומרת העונש שהושת עליו. המבקש טען, כי עונש הפסילה שנגזר לו חמור יתר על המידה, וביקש להגבילו לרכב דו-גלגלי - הוא סוג הרכב בו בוצעו העבירות - נוכח כך שלאחר ביצוען של  עבירות הוא עמד במבחני הרישוי, וכעת הוא מחזיק ברישיון נהיגה תקף לרכב פרטי.

           ערעורו של המבקש נדחה. בית המשפט המחוזי קבע, כי נוכח הסכנה הנשקפת לציבור כתוצאה מביצוען של עבירות מהסוג בהן הורשע המבקש, אין מקום להפחית מעונשו, אשר ממילא אינו חמור באופן העשוי להצדיק התערבותה של ערכאת ערעור.

           כעת, עותר המבקש לקבלת רשות ערעור, ואת השגותיו מרכז הוא, בשנית, בחומרת העונש שהושת עליו. לטענתו, עונש זה חורג מרמת הענישה הראויה, במיוחד נוכח כך שהוא יחייבו לערוך את מבחני הרישוי פעם נוספת (כהוראת סעיף 12א(ב) לפקודת התעבורה), וכן באשר אין הוא נותן ביטוי הולם לעובדה שמאז ביצוע העבירה תיקן המבקש את דרכיו וכעת הוא מחזיק ברישיון נהיגה תקף.  

           דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין בחומרת העונש לבדה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, זולת מקרים המלמדים על סטייה ניכרת ממדיניות הענישה. עניינו של המבקש אינו נמנה עם אלה, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.

           ניתנה היום, כ' בתמוז תשס"ה (27.7.2005).

                                                                                                 ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: